עיצוב לוגו ושפה גרפית

המשימה בעיצוב לוגו מורכבת מהרבה משימות קטנות: ללמוד על המוצר או הארגון או הפרויקט שעבורו נדרש הלוגו, מהו ומה הערכים המובילים שלו, לדעת מי קהל היעד, מה מעניין את קהל היעד, מה המסר שהלוגו צריך להעביר – ללמוד וללמוד עוד ועוד…
המשימה הבאה היא ״לשכוח״ את מה שלמדנו, לקחת עפרון מחודד למשעי ודף לבן ולתת לרעיונות לזרום אל הדף. זה חשוב מאוד לאפשר לרעיונות הבנאליים ביותר להופיע פשוט כי הם חייבים. לא להיות שיפוטיים ולא לפסול אף רעיון. (קראתי פעם ציטוט בספר עיצוב שאומר שבעיצוב טוב יש רעיון בנאלי שמבוצע באופן ספקטקולרי) בעקבות הרעיונות הבנאליים מגיעים רעיונות נוספים לעתים מתוחכמים מדי ובעקבותיהם עוד ועוד רעיונות וכשמגיע רעיון שהוא מדויק וקולע – שומעים צלצול חזק של נפילת אסימונים ויש דחף אדיר לפתח את הרעיון הזה ולהעביר אותו למחשב. כשהרעיונות והעפרון רוקדים בהרמוניה קורה הרבה פעמים הדבר הבא: בלי שהתכוונו – יש רעיון שעונה על הבריף. לפעמים הרעיון לא עונה על הבריף ובכל זאת הוא נכון ומדויק וצריך לשנות את הבריף – אין ברירה.
אז כמה סקיצות ללוגו מראים ללקוח? כמה שפחות. אני מראה בדרך כלל 2-3 אפשרויות ויש לזה סיבה טובה. בתהליך העיצוב יש הליכה לשני כיוונים מנוגדים: בשלב הראשון המטרה היא להעלות כמה שיותר רעיונות, לבחון כמה שיותר אפשרויות ולהתנסות בטכניקות שונות –  לא בכדי קוראים לתהליך הזה ״תהליך חיפוש״. בתהליך החיפוש אני נוהגת בנדיבות רבה. אחרי כמה ימי עבודה כשמתאספים מספיק רעיונות טובים – מתחיל תהליך הפוך – תהליך שבו נפרדים לאט לאט מכל מה שלא עובד ומה שלא מתאים – זו תהליך זיקוק – בסוף התהליך נשארות 2-3 אופציות טובות – וגם בתוך כל אופציה יש  מקום למחוק ולהפטר מכל מה שמיותר עד שנשאר לוגו מדויק, ייחודי וקליט שמעביר את המסר העיקרי. הלקוח זקוק לאיזשהו תהליך של בחירה בין אופציות מצד אחד ומצד שני הוא פונה למעצב בין היתר כדי שזה יעשה עבורו את הסלקציה בין ההצעות הטובות מאוד לבין המצוינות לכן 2-3 זה המספר האידאלי – מספיק כדי שיהיה שהלקוח יוכל לבחור ולא יותר מדי כדי שהמעצב יוכל לדייק.
לצפייה בתיק עבודות לחצו כאן