איך אתם מדמיינים שנראה יום עבודה של מעצב גרפי? ברור: רכון בריכוז מול מסך מחשב, אוחז ביד ימין עט גרפי המשרבט קווים דמיוניים על גבי לוח גרפי.
אז נכון, חלק ניכר מעבודתו של המעצב הגרפי מתבצע מול מסך המחשב ותוכנות עריכה מקצועיות. אך מתברר שיש מעצבים גרפיים שממש קמים מהכיסא ויוצאים החוצה אל העולם כדי לוודא שהמוצר הסופי עומד בסטנדרט שהציבו לעצמם.
“מרגש אותי להריח את הנייר ולהרגיש אותו ביד”
מעצבת גרפית כזו היא גלית אזולאי. ברגעים שלא תמצאו אותה רכונה מעל מחברת סקיצות או מול מסך המחשב בסטודיו שלה, סביר להניח שתפגשו אותה בבית דפוס כלשהו. מדוע בעידן שבו הכול עובד באופן מקוון צריכה המעצבת הגרפית לבקר בבית הדפוס? גם אנחנו תהינו. אז שאלנו.
גלית, למה את נמצאת בבתי דפוס?
כי זה חלק בלתי נפרד מהתהליך – שלא נגמר על מסך מחשב אלא במוצר ממשי. לא סתם בחרתי להתמחות בעיצוב לפרינט. אני אוהבת נייר ואחד הרגעים המרגשים ביותר בעבודה שלי הוא לפתוח קרטון שהגיע מהדפוס ולראות את התוצאה. זה עושה לי כיף גדול לראות הדפסה טובה, ולהרגיש מגע של נייר איכותי.
מאיפה הגיעה האהבה הזו לעיצוב לדפוס דווקא בעידן דיגיטלי?
זה קרה לאט ובהדרגה. בתחילת הדרך לקחתי על עצמי גם פרויקטים לאינטרנט, למדתי אנימציה ולימודי מדיה דיגיטלית ועסקתי גם בזה. אבל גיליתי שאני אוהבת ניירות, הדפסה בכל מיני טכניקות ובכלל את עולם הדפוס. אחת העבודות הראשונות שלי הייתה בעיתון מעריב. חלק מהמשרה שלי כלל פיקוח על הדפסות של מגזינים שעיצבתי. עמדתי במשמרות לילה ליד מכונות דפוס כדי לפקח על ההדפסה וזה היה המקום להבין וללמוד מהבסיס ודרך השטח את העולם הזה. התובנות שמקבלים בסוג לימוד כזה משנות את הדרך שבה מסתכלים על פרויקטים.
איך הכרת תהליכי הדפוס משפיעה על ההחלטות שלך כמעצבת?
בהרבה רבדים. למשל, כשאני מציעה עיצוב גרפי ללקוח, אני מערבת בשיקולים שלי גם את הפריסה של התוצר הסופי לפי גודלו על גבי גיליונות הדפוס.
תסבירי, בבקשה.
גיליונות ההדפסה בבית הדפוס מגיעים בגודל של 70/100 ס”מ. את הגיליונות אפשר לחלק לשני גיליונות בגודל 50/70 ס”מ, ואלה נחלקים לשני רבעי גיליונות בגודל 35/50 ס”מ. כל רבע גיליון נחלק לשני דפים בגודל המוכר לכולנו כ A4. אם, למשל, מעצבים ברושור, יש משמעות רבה לגודל שלו שכן הדבר ישפיע על כמה דפי ברושורים נכנסים לגיליון דפוס. חלוקה אופטימלית משפיעה על העלות.
“הפער בין העיצוב על המחשב לבין התוצאה על נייר יכול להיות גדול”
חוץ מעניין גודל התוצר – יש עוד גורמים מהשטח שמשפיעים על החלטות עיצוב?
ודאי, הבנת השטח משפיעה על מכלול השיקולים שלי כמעצבת, בעיקר כיוון שיש פער גדול בין חלומות לבין מציאות. יש פער גדול בין עבודה על המחשב, במנותק מהמציאות, לבין התוצר הסופי בשטח. על המחשב אפשר להתפרע, להיות יצירתי ללא גבולות ואפילו הרפתקן. אבל אם לא מבינים תהליכי הדפסה, התוצאה עשויה להיות בעייתית.
תני לי דוגמה.
למשל, על המחשב אפשר לעצב הדפסה של הזמנות חגיגיות לאירוע חברה עם צבע כסף על נייר כחול וזה ייראה מהמם על הצג. אך מי שמכיר את החומרים ושיטות ההדפסה יכול להתריע מראש שהתוצאה הסופית עשויה להיות כתב בלתי קריא אם לא יהיה שימוש מסוים מאוד בחומרים ובבית הדפוס המתאים.
למה באמת יש פערים בין איך שנראה עיצוב על המחשב לבין איך שהוא נראה בפועל?
יש לכך הרבה סיבות. למשל: סוג הנייר שעליו מתבצעת ההזמנה. הבדלי הגוונים הזעירים ביותר בנייר עשויים להשפיע על התוצאה, כולל הצהבה של נייר שעמד במחסן במשך זמן. עוד גורם מהותי הוא סוג ההדפסה שבוחרים: הדפסת לוחות (אופסט), פרוצס או הדפסה דיגיטלית. למשל – צבע כתום אש ייראה עכור בהדפסת פרוצס.
אילו טיפים את יכולה לתת כדי להימנע מהפערים בין החלומות לבין המציאות?
חשוב מאוד לראות דוגמה ביד לפני שמאשרים את ההדפסה. אם מדובר בכמות קטנה יחסית שנעשית בהדפסת דיגיטל, אפשר לבקש הדפסה אחת במדפסת כדי לראות את התוצאה. אם מדובר בהדפסת אופסט, כלומר הדפסה על גבי לוחות שנעשית בדרך כלל בכמויות גדולות יותר, צריכים לבקש הדפסת אייריס כדי לבדוק את התוצאה. וזה כמובן רק על קצה קצהו של המזלג.
יש דרך למנוע בעיות עוד משלב העיצוב – לפני שמגיעים להדפסת הניסיון?
במקרה של הדפסות פרוצס ואופסט חשוב כבר בשלב העיצוב לוודא שגם המעצב וגם בית הדפוס מיישרים קו על הצבעים שנבחרו במניפת הפנטון. אם יש שימוש בצבעים כמו זהב או כסף, צריכים להיערך לכך מראש. צריך לשים לב גם לדקויות – למשל: בתי דפוס שיגידו שהם מדפיסים הכול, אבל בפועל אין להם מכונות מתאימות ואת העבודה הם יעבירו לגורם שלישי. אני מיד רואה אם בית דפוס ספציפי מתאים לפרויקט הספציפי מבחינת המכשור וחומרי העבודה.
ואו, נשמע מאוד מורכב.
נכון, לכן מעצב גרפי שמבין תהליכים בדפוס ומשתף את הלקוח בהם משלב הקונספט ועד שלב הביצוע חוסך הרבה כאבי ראש, ובהרבה מקרים גם לא מעט כסף.
אז את בעצם מעצבת גרפית בשיטה הוליסטית?
אפשר לקרוא לזה ככה, כי בתהליך דפוס יש חשיבות לראייה מערכתית של הפרויקט. אצלי זה פשוט זורם בדם: אני חיה את התחום הזה ואת החיבור בין העיצוב לבין המציאות. אין דבר שיותר כיף לי מלראות איך תהליך שהתחיל ביצירתיות מופשטת על גבי מסך מחשב הופך בסוף למשהו מוחשי ואיכותי שמחזיקים ביד. זו אחת הסיבות לכך שאני מאמינה שהפרינט חי ובועט ומקומו לצד העולם הדיגיטלי מובטח. יש תנועה של חזרה לנייר ולחומר במקביל למרחב הווירטואלי.
תגובות (0)